לא לחכות להזדמנות — אלא ליצור מציאות, סיפורה של אמאל אבו אלקום

ש אנשים שמסתגלים למציאות.
ויש כאלה שבוחרים לעצב אותה מחדש.

אמאל אבו אלקום לא חיכתה להזדמנות —
היא יצרה אותה, שוב ושוב.

היא נולדה בוואדי א־נעם, כפר בלתי מוכר בנגב — מרחב שבו היעדר תשתיות אינו רק אתגר, אלא מציאות שמעצבת חיים. חינוך שאינו נגיש דיו, תחבורה מוגבלת והזדמנויות שאינן מגיעות לכולם באופן שווה.

אבל אמאל לא ראתה בכך מגבלה.
היא ראתה בכך שליחות.

כילדה חלמה להיות רופאה. חלוק ישן הפך עבורה לסמל. היא לבשה אותו בגאווה, יצרה לעצמה עולם של משמעות, ובדקה את הסובבים אותה כאילו העתיד כבר כאן. כולם קראו לה “דוקטורה” — והיא האמינה.

ואז המציאות עצרה אותה.
לא בגלל חוסר יכולת — אלא בגלל מחסור במשאבים.

שנים חלפו הרחק מבית הספר. החלום לא נעלם — הוא חיכה.

ואז הגיע רגע ששינה הכול.

לאחר שנים מחוץ למערכת החינוך, פגשה אמאל אישה יהודייה שאמרה לה:
“אני אעזור לך לחזור ללמוד.”

משפט אחד. אמון אחד. דלת אחת שנפתחה — ושינתה מסלול חיים.

אמאל חזרה ללימודים ממקום עמוק יותר — עם הבנה, עם נחישות ועם מטרה. היא השלימה את לימודיה בהצטיינות, המשיכה לתואר ראשון בחינוך ולתואר שני בתכנון אסטרטגי וניהול משברים.

היא הרחיבה את עולמה גם דרך לימודי אמנות, מתוך הבנה שיצירה היא כלי לשינוי.
העמיקה בניהול רשות מקומית — והייתה האישה הערבייה הראשונה שלמדה תחום זה במסגרת תוכנית בשגרירות קנדה.
והשתתפה בתוכנית 1325 לקידום נשים, שלום וביטחון, לצד הכשרה מקצועית בעמותת “איתך מעכי” בתחומי מוגנות, מנהיגות ומדיניות בראייה מגדרית.

אבל כדי להבין את אמאל באמת — צריך להכיר את המקור.

אמה.

אישה שלא ידעה לקרוא או לכתוב — אך ידעה לבנות עתיד.

כאשר נותרה לבדה, ללא משאבים וללא תמיכה, היא לא חיכתה לעזרה — היא יצרה מציאות. היא גידלה, עבדה, יזמה והובילה את משפחתה בכבוד.

הילדים שלה היו בטוחים שהיא יודעת לקרוא —
כי היא האמינה בהם לפני שהעולם האמין.

ממנה אמאל למדה
שהכוח האמיתי לא תלוי במה שיש — אלא במה שבוחרים לעשות.

לאורך השנים, אמאל לא רק עבדה — היא הובילה תהליכים עמוקים.
היא ניהלה את תחום הגיל הרך והמשפחה במועצה המקומית שגב שלום, הובילה פעילות אזורית של מרכזי העשרה בחברה למתנ״סים, והובילה והדריכה תוכניות חינוך־טיפול לנוער בסיכון ביחידה לקידום נוער.

כיום היא מכהנת כיועצת לקידום מעמד האישה במועצה האזורית נווה מדבר — ופועלת להשפעה על מדיניות, יצירת הזדמנויות וקידום שינוי חברתי אמיתי.

אך מבחינת אמאל — תפקיד הוא רק התחלה.

בשנת 2007 ייסדה את
Bedouin Women for Themselves — מתוך אמונה עמוקה:
“אישה בדואית לא צריכה לעמוד בצד — היא צריכה להיות במרכז, סביב שולחן קבלת ההחלטות.”

הארגון צמח והפך למרחב של יוזמה, העצמה ומנהיגות נשית.

מתוכו נולד גם “מענד” — מרכז בין־דורי ייחודי המחבר בין תרבות, נשים וסיפור. מקום שבו נשים בדואיות מארחות, משתפות ויוצרות מפגש אנושי עמוק עם מבקרים מהארץ ומהעולם.

כי אמאל מאמינה:
“כשיש מפגש אמיתי — נוצרת הבנה אמיתית.”

בהמשך הרחיבה את עשייתה גם לתחום הקיימות והחדשנות, והייתה ממייסדות עמותת “שמסונה” — יוזמה לפיתוח פתרונות אנרגיה סולארית לקהילות שאינן מחוברות לתשתיות חשמל.

בנוסף, היא חברה בפורום האקלים של בית הנשיא — פלטפורמה לאומית לקידום פתרונות סביבתיים וצמצום פערים.

כי מבחינתה —
“צדק חברתי מתחיל בגישה למשאבים בסיסיים.”

עשייתה זכתה להכרה רחבה:
היא בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות, זוכת אות הנשיא להתנדבות, וזוכת פרס יפה לונדון־יערי למנהיגות נשית.

אמאל היא גם פעילת שלום — מתוך אחריות עמוקה ולא מתוך סיסמאות.
היא חברה במועצת השלום העולמית, משתתפת בפורומים בינלאומיים, ופועלת לחיבור בין אנשים, בין קהילות ובין עולמות.

“שלום לא נבנה בהצהרות — הוא נבנה במפגש, באומץ ובהקשבה.”

היא מאמינה בשותפות ערבית־יהודית כדרך חיים — לא כרעיון, אלא כעשייה יומיומית. לאורך השנים פעלה עם מוסדות המדינה, משרדי ממשלה וארגונים רבים, מתוך מחויבות עמוקה לחברה ולשירות הציבור.

היא גם פרצה דרך בזירה הציבורית, כאשר הפכה לאישה הבדואית הראשונה שהתמודדה לכנסת במסגרת מפלגת תל״ם — צעד אמיץ המסמל ייצוג, הנהגה ואחריות.

ואז הגיע ה־7 באוקטובר.

ובתוך כאב אישי — אמאל בחרה לפעול.

כבר באותו ערב החלה לפעול באופן מיידי, רכשה מזון מכספה והקימה חמ״ל חירום. בתוך זמן קצר נבנה מערך סיוע רחב היקף — מדויק, מאורגן ופועל מסביב לשעון.

החמ״ל סיפק מענה לאלפי משפחות, גייס מאות מתנדבים והפך למרכז אזרחי של אחריות ויוזמה.

אך אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר היה ההשקעה בהכשרת נשים:
יותר מ־300 נשים עברו הכשרות בעזרה ראשונה ובחוסן אישי וקהילתי — מתוך הבנה שהעצמה אמיתית אינה רק קבלת סיוע, אלא היכולת להעניק אותו לאחרים.

“קהילה חזקה היא קהילה שיודעת לדאוג לעצמה — ולא מחכה שמישהו אחר יעשה זאת במקומה.”

גם לאחר סיום הפעילות הרשמית, ביתה של אמאל ממשיך לשמש כמרכז סיוע פעיל — מקום שבו ערבות הדדית היא מציאות יומיומית.

אמאל היא אם לילדה, ומאמצת באהבה שתי תאומות — חיים המבטאים ערכים של נתינה, אחריות ואהבה.

כיום היא ממשיכה בלימודי דוקטורט, מתוך שאיפה לחבר בין ידע, מדיניות ושטח — ולבנות עתיד שבו הזדמנויות אינן תלויות במקום הלידה.

אך מעל הכול — אמאל בונה דרך.

והמסר שלה חד וברור:
“אם יש לך מקום — פתח אותו לאחרים.
אם יש לך קול — השתמש בו.
ואם אין לך הזדמנות — צור אותה.”

זה לא רק סיפור של אישה אחת.
זו קריאה.

קריאה לשותפות.
קריאה לאחריות.
קריאה לבנייה משותפת של עתיד טוב יותר.

הדרך כבר כאן.
החזון בתנועה.

והשאלה היא —
מי בוחר להיות חלק מהשינוי הזה?